מצעד הגאווה 2015 בחיפה – סיקור וידאו ותמונות מהשטח

מצעד הגאווה שהתקיים השנה בחיפה נקבע סמוך לציון מהומות סטונוול שהתרחשו בניו יורק ב-1969 שבהן טרנסג'נדריות הובילו את חוד החנית של המאבק הלהטב"קי כנגד אלימות המשטרה, ההפליה וההסתה. באותו היום ממש בית המשפט העליון בארצות הברית קיבל החלטה היסטורית לחייב את 50 המדינות לאשר נישואים גאים. הבית הלבן ומוסדות השלטון בוושינגטון הוארו בצבעי הגאווה- הנשיא ובכירי הממשל בירכו על ההחלטה ואמריקה חגגה יום של שפיות. בין חיפה לוושינגטון המרחק איננו רק גאוגרפי- ישראל נותרה מאחור כאחת הדמוקרטיות היחידות בעולם בהן החוק לא מכיר בנישואים חד מיניים, יחד עם הניסיונות להחליש את בתי המשפט בישראל ועם שליטת הקיצונים והחרדים בממשלה- כנראה שנצעד עוד שנים רבות לשוויון זכויות מלא ללהטב"ק. למרות זאת בחיפה ההתקדמות משמעותית. גיל 17 – המצעד הראשון בחיפה, המצעד הראשון שלי והמצעד הראשון של העיר. ההכנות בשיאן, מציירים שלטים וכותבים ססמאות לשוויון ולשחרור. המתח באוויר והתחושה חצי מחתרתית. אחרי הישיבה האחרונה בבית הפורום החיפאי יצאתי מהארון. לבגרות בהיסטוריה שהייתה יום אחרי כבר לא למדתי. התחושה של לצעוד עם החברים שלי מהשכבה בעיר שבה גדלתי, סטרייטים ולהטב"ק כאחד, להרים את הדגל ואת הראש, הייתה משחררת וממכרת.
מאז הארון וכל זכר לו נפרץ, אפילו ויטרינה לא נותרה, וגם המצעד החיפאי גדל והתפאר ומשנים של מאבק סיזיפי מול דלתות אטומות, בורות וחשוכות סוף סוף מישהו הבין את הפוטנציאל ומנסה לסמם אותנו עם מוזיקה של מרגול והרמה על הנמל.
הייתה לי פריבילגיה ללמוד בבתי ספר ליברלי ועדיין המצעד היה כל כך משמעותי עבורי שקשה להפריז בחשיבות שלו לנערה הלסבית שהמורה פלטה בפניה הערה מגעילה, לנער ההומו שהושפל בפני חבריו לשכבה ולנערה הטרנסית שנזרקה מביתה.
היתה לנו אתמול הזכות לצעוד במצעד הכי גדול בפריפריה, והפעם הייתי שם לטובת בני ה-17 שרק בלילה יצאו מהארון.
לאחר המצעד חגגנו באוברקיטש את מסיבת הגאווה תחת הכותרת Over The Rainbow במסיבה שנתנה לנו טעימה מחיפה שמעבר לקשת, במרחק כלל לא רב- מקום פלורליסטי, אוהב ומכבד- כל אחד באשר הוא וכל אחת באשר היא.