תוכנית המתאר של ראשון לציון הופקדה, ובה תוספת עד 40 אלף יח"ד, עם יעד אוכלוסיה של 330 אלף תושבים ב-2030. בהנחה שקצב צמיחת חיפה וראשון לציון ישאר כפי שהיה, כבר ב-2020 תאבד חיפה את מקומה כעיר השלישית בגודלה. כותרת ברוח זו, כנראה עבור תעמולת בחירות, כבר יצאה מטעם עיריית ראשון לציון באוקטובר (ראו לינק למטה).
אלא שחיפה לא תהיה העיר הרביעית בגודלה, אולי רק החמישית. גם לפתח תקוה תוכניות שאפתניות והיא נהנית מקצב פיתוח מואץ ביותר – אוכלוסייתה גדלה ב-25% תוך עשור. ראש העיר הקודם, הציג נתוני צמיחה מרשימים לפיהם העיר צפויה לגדול ל-300 אלף תושבים עד סוף העשור.
גם לחיפה מספר תוכניות גדולות, אלא שהיא נעדרת את כח המשיכה הכלכלי שמאפשר לערי הלווין של גוש דן להמשיך למשוך אוכלוסיה. ניתן להבחין בפער בפיתוח הכלכלי לפי הבנייה של מתחמי משרדים ומגדלי משרדים בגוש דן, לעומת בנייה מעטה ביותר באזור חיפה.
"מצוקת הדיור" שבה תלו את עליית המחירים במרכז, היא פיקטיבית. אין מצוקת דיור ולא חסרות דירות, אלא שיש מצב בו הכלכלה מצטופפת במרכז, ויוצרת בועה. כל אחד רוצה לגור קרוב למקום העבודה. כשהפריסה המעוותת של מיקום מטות ההנהלה של חברות המשק מרכזת 80% מהן בגוש דן, קל להבין את פערי הענק במחירי הדיור של גוש דן, מול הממוצע הארצי.
מצוקה מדומה זו הובילה מתכננים להוציא לפועל תוכניות ענק בגוש דן:
פינוי צריפין, 40 אלף דירות בראשון לציון. 10 אלף דירות בבאר יעקב. 4000 דירות בגליל ים. 9000 דירות בחוף התכלת בהרצליה. 35 אלף דירות במרכז ודרום תל אביב. רק השבוע אושרה תוכנית מתאר לרעננה עם תוספת 20 אלף דירות ברעננה וכל זה לפני שלוש תוכניות ענק: גלילות (12 אלף יח"ד), שדה דב (12 אלף יח"ד) ומתחם התע"ש ברמת השרון (40 אלף יח"ד).
במקביל כבר החלה בניית שכונת הענק בראש העין, עם 14 אלף דירות.
גם ראשון לציון על אף מיקומה בלב גוש דן, מבינה את החשיבות של פיתוח מתחמי תעסוקה, עם תוכניות לארבעה מתחמי תעסוקה בהיקף ענק של עד 8.5 מיליון מ"ר. יש גם אמירה אסטרטגית: "להפוך את ראשון לציון למרכז התעסוקה המטרופוליני השני בגודלו בישראל". האם שמעתם הצהרה אסטרטגית כלשהי מראש עיריית חיפה?
מדובר בתוכניות שימשכו רבע מליון תושבים לאזור המרכז בשנים הקרובות, ויביאו להגברת הניוון והחלשה כלכלית של ערים אחרות מחוץ למעגל השני של גוש דן.
חיפה ממשיכה לסבול ממדיניות הפיתוח הזו, ביחד עם הנהגת עיר המורכבת מעסקנים שלא מתאימים לאתגרים שאיתם מתמודדת העיר. חיפה סבלה מהגירה של עשרות אלפי צעירים מסוף שנות ה-90, וב-2012 עדיין נרשם בה הגירה שלילית של 700 תושבים. רק יוקר הדיור והמחייה בולמים עלייה דרסטית יותר בצמיחה השלילית, אך אם אכן יאושרו תוכניות ענק בגוש דן, ומחירי הדיור יחזרו לרדת, ערי פריפריה יהיו הראשונות לדווח על גידול שלילי חריף. בכמה ערים בגליל, הגיל הממוצע של האוכלוסיה הוא 45-50, כלומר – אין דור צעיר שנשאר בישובים ומקים בהם משפחה. הדור הצעיר, שאינו מעוניין בסביבה עירונית כושלת ומזדקנת אך רוצה להישאר בקרבת ההורים, עוזב להרחבות בקיבוצים ובמושבים. רבים מהצעירים מהגרים 'למדינת תל אביב'. חיפה איבדה 30 אלף צעירים, בהעדר תעסוקה מגוונת, בהעדר השקעות בחינוך העירוני, בהעדר מנהיגות עם חזון לטפח את חיפה כחלופה לגוש דן. העדר חזון והעדר אסטרטגיה יביאו את חיפה לאבד את מקומה כעיר השלישית בגודלה, נתון בעל חשיבות כלכלית, לא רק בתודעה או סמלית.
המדינה הבינה את הצורך לחזק את באר שבע, ומשקיעה בעיר מליארדים רבים כדי להצעיד אותה מחדש כאזור משיכת אוכלוסיה מהמרכז. ראש העיר של באר שבע הבין שאין צמיחה ללא מוקדי תעסוקה חדשים. יחד עם היי טק והעתקת בסיסים וקרית תקשוב, הכוונה להקים שדה תעופה שני בבאר שבע תיצור מנוף גדול לפיתוח צפון הנגב כולו. מנוף שחיפה והצפון יפספסו, בכייה לדורות. 20 שנה לא יושמה ההחלטה להקים נמל תעופה שני בינלאומי כפרויקט בעל חשיבות לאומית בחיפה. דובר על הזזתו למגידו. כמה ישובים בעמק הצליחו להחריב את העתיד הכלכלי של חיפה והצפון. להעדר שדה תעופה השלכות קשות על היכולת של מטרופולין חיפה להתחרות ביעילות במשיכת חברות והנהלות מול גוש דן.
חיפה כיום נעדרת ההנהגה שיכולה להתמודד עם האתגרים הניצבים לאזור מול הפיתוח המואץ בגוש דן. בכיינות לא תעזור וגם לא ספינים. אין די בשכונה או שתיים חדשות, כשחלק גדול מהרוכשים בהן אלו משפרי דיור מתוך חיפה או משקיעים. חיפה חייבת להפוך לעיר תחרותית מכל הבחינות, בד בבד עם הקמת שדה תעופה בינלאומי בצפון, מרינה בבת גלים והעתקת הבהד, שכונת הבהד, העתקת מפעלי האמוניה, חוות הגז והוצאת חוות הדלקים בקרית חיים וטיהור הקרקע לשכונת מגורים ומרינה. להתניע ביומה ציבורית תוכניות פינוי בינוי בשכונות השיכונים בעיר, שדרוג המרחבים הציבוריים – כיכרות, גנים, מבני ציבור, בתי ספר, מוסדות השכלה.
הקמת מוקד תעסוקת ידע מתחרה למת"ם בשיתוף נשר. ביטול הרכבל המיותר לאוניברסיטה וסגירת הגרעון הענק בתקציב חיפה, שמאיים להביא את העירייה לפשיטת רגל בתוך כמה שנים.
ללא הוצאה לפועל של תוכניות פיתוח ושדרוג מרחיקות לכת, ללא מוקדי תעסוקה ופיתוח מרחבי של שדה תעופה ומעגנה, חיפה תאבד את מקומה כעיר השלישית בגודלה כבר לקראת הבחירות המקומיות הבאות.
הציבור בחיפה אינו יכול להישאר אדיש ולאפשר לעסקנים בעירייה להמשיך להוריד את עתיד העיר לטמיון בזריקת מאות מליונים על מחלפים וגשרים, רכבלים ואוטובוסים ארוכים. סדר העדיפויות וכיוון המאמצים חייבים להשתנות באופן דרמטי כדי להפוך את חיפה כחלופה לגוש דן ומוקד משיכה מתחרה לו, ולא דרדור מעמדה כעיר נמל אפרורית, החמישית בגודלה בארץ.
