ב"ה
שלום לכם תושבים יקרים!
כשראיתי הבוקר כמה ילדי תיכון משוטטים ברחוב בעקבות השביתה במערכת החינוך נזכרתי בסיפור.
משה כהן היה מפקח של משרד החינוך מטעם הרבנות, לבדוק את רמת הידע של התלמידים. פעם אחת הוא נכנס לאחת הכיתות בבית הספר האיזורי ושואל את הילד הראשון שפוגש "תגיד לי ילד, מי שבר את הלוחות?"
הילד נבהל ולא ידע מה לומר.
הוא רק אמר בגמגום "לא אני, לא אני".
המפקח ניגש הישר אל המורה ושואל אותה בקול: איך יכול להיות שתלמיד בכיתה שלך לא יודע מי שבר את הלוחות?
והמורה, גם היא עונה בחשש: "תאמין לי אני מכירה אותו הוא לא שבר את הלוחות וגם לא קשור לסיפור".
המפקח עולה מיד לחדרו של מנהל בית הספר ושואל כמעט בזעקה "איך יכול להיות שהתלמידים והמורים לא יודעים מי שבר את הלוחות?".
המנהל מוציא מיד פנקס צ'קים ואומר "אל תכעס איש יקר. תגיד כמה זה עלה, אני אשלם ונסגור את הסיפור".
בפרשת השבוע "כי-תשא" אנחנו קוראים על שבירת הלוחות הראשונות על ידי משה רבינו לאחר חטא העגל ועל יום הכיפורים בו סלח הקדוש-ברוך-הוא ונתן לנו את הלוחות השניות. כאשר משה יורד מההר עם הלוחות השניות נאמר "קרן אור פני משה, וייראו מגשת אליו". משה ירד עם אור גבוה וחזק עד כדי כך שעם ישראל לא הצליח להתקרב אליו.
למה רק בלוחות השניות ירד משה עם האור הגדול?
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מסביר לנו כי כל דבר בעולם מתחלק לשלשה: ראש, תוך וסוף.
או בלשון אחרת: התחלה, אמצע, סוף.
לפעמים באמצע יש קשיים, יש נפילות, יש אכזבות. אבל צריך לדעת שהסוף יהיה טוב
ולא רק יהיה טוב אלא עוד יותר מאשר בתחילה.
נכון.
עם ישראל עשה את עגל הזהב ומשה שבר את הלוחות. אבל אחרי בקשת הסליחה קיבלנו לוחות שניות, השם סלח לנו וגם נתן למשה אור גבוה שלא היה קודם.
אז אם קורה לכם לפעמים שאתם "באמצע", בנפילה, בקשיים, אל תתייאשו, תדעו שעוד מעט יגיע השלב הטוב ועוד יותר מההתחלה.
ובטח שיגיע הטוב האמתי שאנחנו מחכים לו – ביאת המשיח והגאולה, בקרוב ממש.
שבת שלום!
לא ניתן להגיב