זוכרים ביחד סטודנטים ותושבי שכונת הדר בחיפה זוכרים ומכבדים

ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה בשכונת הדר: ביוזמתם של שלושה חברים הוקם רעיון ששמו "זוכרים ביחד". בגג, ברחוב חיים בהדר, הועלה זכרם של החללים, בצורה אלטרנטיבית ואישית.

נערכו שירים לזכרם בביצוע חברים ובני שכונה וסטודנטים מכפר הסטודנטים של חיפה, היו בו גם סטודנטים וצעירים שעלו מארצות שונות שבאו לכבד את זכרם של חיילינו וחיילותינו
הטקס היה ללא יוזמה כל שהית של העירייה ואף גורמים אחרים אלא בגיוס באמצעות הרשת החברתית והיו כ 40 איש ,

עידו אלקן מספר : מרגע שחרורי מהצבא ראיתי שאין מסגרות שמאפשרות לגעת בנושא של הזיכרון ללא הטקסים הרשמיים והממלכתיים , יש לי לא מעט חברים ואלמלא לא הינו מקיימים את הטקס לא היו מגיעים אנשים ולכן ראיתי לנכון לארגן כבר לפני שלוש שנים את המסורת הזו בפורום יותר מצומצם של ערבי זיכרון בצורה יותר אינטימית ,ואנו גרים בשכונת הדר וכל אחד עושה למחיתו ולמה שמאמין
אין פה מה שמאחד או משותף וחוץ מזה שאנשים פה גרים ויש להם את הזכות לגעת בנושא הזיכרון מזווית יותר אישית , בטקס לפני שנתיים , נגענו בנושא הגבורה וזיכרון והפעם בנושא הבדידות ואני מקווה שהדבר בו התחלנו יחזיק עוד כמה שנים טובות ואולי יתחיל פה משהו לדורות והרציונל הוא שאנחנו זוכרים ביחד זו חוויה של לצאת מן הבית להיות בצפירה ולא להרגיש לבד , ימי הזכרון הם חוויה אישית לכל אחד ואני הייתי לוחם בנחל (נוער חלוצי לוחם ) עושה מילואים באהבה ועובד במחלקה למחקר סרטן .

נעמי קרן : אני חושבת שכל המטרה של הרעיון הזה להיות מענה שכונתי ואינטימי וגם לייצר מרחב שהוא גם טקסי וגם מאוד מדבר את המורכבות שיום הזיכרון מעלה גם את המקומות שהם מבקשים לזכור ומקומות שיש בהם את הזיכרון הזה וליצור דרך המועד הלאומי הזה ליצור גם מרקם שכונתי של אנשים שלוקחים אחריות למדינה ועל הזמן הזה על השכונה והזמן הזה שהם חיים בה , אם אנשים מדברים ושואלים שאלות אחד את השני זה ניראה לי באמת המטרה ולגמרי העניין , זה בדיוק נמצא במתח של משהו ממלכתי שרוצה לציין יום זיכרון ולא להתעלם מזה שזה יום מיוחד מורכב בלוח השנה ויש משהו בממלכתיות שהיא לפעמים חוזרת על עצמה ומרגישה נדושה או שאנו לא מצליחים למצוא את החיבור האישי , אני מאוד אוהבת טקסים וזה מאוד חשוב לציין אירועים בתוך החיים ואני שמחתי להצטרף ויש בזה גם שליחות וגם מרחב גדול מאוד של נוכחות והקשבה לאורך השנה .

ענת יקל : היום הזה הוא מלא בטקסים מאוד חשוב, לא באים ושואלים אותנו מה אנו חושבים ומרגישים ומתי אנו זוכים לדבר על הדברים ועל עצמנו כאנשים מבוגרים ולשוחח ולעלות את הרגשות שעולים סביב היום הזה וגם לשאול שאלות איך בונים חברה ומדינה , אני מגיעה לימי הזיכרון מאוד כואבת ועצובה שאנו במדינה צריכים להקריב כל כך הרבה ילדים זה פשוט עצוב , מהצד שלי אני רוצה לדבר על העצב ולהבין ממנו שיש איזה שהיא תקווה הרי שבסוף כל טקס שרים את התקווה ומה התקווה שלנו ואני רוצה לבדוק מי השותפים שלי , אני מורה ואני רוצה לבנות כאן חברה טובה יותר זה לא חברה שחיה אחרת אלא שחיה ברוגע וחברה שיש לה זמן לגעת באומנות מדע ויצירה ובטבע ודברים חיוביים ולא חברה שמתעסקת בימי זיכרון ואני חושבת שאפשר לשבור כמה טבורים ודווקא ביום הזיכרון לדבר על זה , כאשר אנו מסתכלים סביב אנו פוגשים חברה 50 איש בני 20 ומעלה שמדברים על הרגשות שלהם על תקווה ורצונות משותפים ואני חושבת שאין דבר מרגש מזה שחברה לוקחים אחריות על החברה ושאכפת להם לבוא ליום לאומי ולדבר ולחוות ביחד ולא שכל אחד עם עצמו ואו שכל אחד עם הבחירות שלו לא לבד ,אני פעילה בתחומים חברתיים ובפורומים של חינוך ועלה לנו הצורך לעורר משהו ביחד ולא לבד וביחד הזה זה יכול לבנות חברה בימים אלו

אמיר אייזנמן מספר : היה חשוב להפגיש אנשים מהשכונה למעמד של משוחח ולא פסיבי ושאנשים יכולים להעמיק בו את המפגש בניהם וזה יום שמאוד חשוב לכולם ונוגע בכולם והוא גם מעלה שאלות וחשיבות לגבי הקיום שלנו שאלות שמבררים יחד , זה נושא שמאוד מעסיק אותי הסיפור הלאומי שאלות חיינו כאן במדינה , החובה שלנו כאזרחים ,ואני מסתכל על זה בעיניים חינוכיות כי אני בא מהחינוך וגם ממקום מאוד אישי, הבחירה של לגעת בנושא שכולם מכירים ומצד אחד מצטיירים בצורה מאוד ממלכתית וברל קצנלסון בגלל הקונסנזוס ולגבי כתיבת היזכור וגם לימינו אנו והדילמות מכתיבתם של בני גנץ וברל קצנלסון , היה לדעתי אירוע מאוד מוצלח
אנו נפגוש סיפור אישי משהו מאוד קולקטיבי וזה הזמנה לראות איפה זה פוגש אותנו בתוך המציאות שלנו בתור בני זוג ובתור הורים או אחים או ילדים , והמסגרת של הערב יהיה לנו שלושה חלקים : נתחיל עם משהו ביחד טקסי ואז יהיה מעגלי שיח ואסיף וסגירה

במעגלי השיח עלו הנושאים : של הזיכרון של חללי המערכות צהל לפני תקומת המדינה וגם כן עם תקומת מדינת ישראל ומערכותיה השונות והכואבות באובדן החללים , הוזכרו סיפורם של דודי סילבוביץ שהיה חייל בודד מדרום אפריקה שעלה לקיבוץ יזרעאל בשנת 70 ושם פגש בסנדי ושבועיים אחרי הקרב תוכננה החתונתם ואוה היה בן 24 והיא בת 23 , בסיני ישב זמן רב בשירות המילואים באי האלמוגים , ב 18.3.73 הטנק בו היה תותחן ספג פגיעות קשות ונסרף על יושביו ובמשך חודשים גופתו לא נמצאה .. , והוקרא מכתבה של סנדי לפני הקרב לדדי ז"ל ,
נערכה אתנחתה מוזיקלית ושירי נופלים בביצועם של דביר פינקלשטיין , טל ברקוביץ ומעיין קדם

יהיה זכרם של חללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה ברוך
שלא נדע עוד מלחמה ונדע שקט ובטחון
כתב וצילם : בן אופיר